העלאת תצלום של כרטיס עלייה למטוס הכולל בר-קוד חשוף מאפשר בקלות לגנוב את זהות הנוסע ולערוך את נתוניו באתר של חברת התעופה.
באחת הסצנות המפורסמות בסרט “מרדף חצות” מ-1988 דורש “צייד גולגלות” שחטף רואה חשבון של המאפיה כופר מהאדם שהוא נפגש אתו, ומציג כהוכחה תצלום של רואה החשבון מחזיק עיתון מהתאריך של אותו יום. בתגובה זוכה צייד הגולגלות לאגרוף שגורם לו לאבד את הכרתו, משום שבטיפשותו הוא כלל בתצלום מגבת של בית המלון שבו החזיק את החטוף.
את הגרסה הדיגיטלית לתצלום הזה אפשר לראות מדי יום בפייסבוק או באינסטגרם: אנשים המעלים תצלום של כרטיס העלייה למטוס ומטשטשים את פרטיהם האישיים, אך משאירים את הבר-קוד שלהם חשוף. סריקה קלילה של הבר-קוד מאפשרת לזהות מיד את פרטי הטיסה, ובצירוף תאריך הלידה ומספר הדרכון – פרטים שניתן להשיגם בנקל בפייסבוק ובמקומות חשופים אחרים – לגנוב את זהות הנוסע ולערוך את נתוניו באתר של חברת התעופה. לא מעט אנשים אחרים אינם משתפים תצלומים של כרטיסי העלייה למטוס, אך משאירים כרטיסים אלו במטוס עם סיום הטיסה. התוצאה כמובן, זהה.
המסקנה מכך פשוטה: מה שאתה לא יודע כן פוגע בך, או לפחות עלול לפגוע. אם אינכם בטוחים שמה שאתם רוצים לצלם ולשתף אינו מכיל מידע רגיש, עדיף שלא תשתפו. ואם אתם משתפים, חובה להשחיר כל פיסת מידע שאינכם בטוחים בנוגע אליה.
